הלכה: אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ כול'. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָה. אָמֵן לְקַבָלָה. אָמֵן לִשְׁבוּעָה. אָמֵן יֵיאָֽמְנוּ הַדְּבָרִים. אָמֵן לְקַבָלָה. מִסּוֹטָה. אָמֵן לִשְׁבוּעָה. לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֶיךָ וגו'. אָמֵן יֵיאָֽמְנוּ הַדְּבָרִים. וַיַּעַן בְּנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָה [הַכֹּהֵן] אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן וגו'. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אֵין מִן הָדֵין אָמֵן שְׁבוּעָה. לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וְיֵידָא אָֽמְרָה דָא לְעָבְרְךָ בִּבְרִית י֨י אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ. וְאֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה. כְּמָה דְתֵימַר. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
דא. זה המקרא דכתיב לעברך וגו' ובאלתו ואין אלה אלא שבועה כמה דתימר כאן והשביע הכהן וגו' וילפינן אלה אלה מסוטה שיש בו שבועה והדר ילפינן אלה מאלות שבהר עיבל דכתיב בהו וענו כל העם ואמרו אמן:
ויידא אמרה. ומאיזה מקרא ילפינן:
לית ש''מ כלום. דבשבועה לאבות לא מצינו אמן:
ויאמר אמן וגו'. והתם ייאמנו הדברים הוא דכן יאמר ה' כתיב:
אין מן הדין אמן שבועה. אם מהמקרא הזה ילפת אמן לשבועה. מלמען הקים:
גמ' אמן לקבלה כו'. כלומר באמן יש ג' דברים הללו קבלת דברים ושבועה והאמנת דבר כדיליף לקמיה:
אמן לקבלה. ילפינן מסוטה כדתנן במתני':
לשבועה למען הקים וגו'. ולקמן מקשי עלה:
משנה: וְלָמָּה הִיא אוֹמֶרֶת אָמֵן אַָמֵן. אָמֵן עַל הָאָלָה. אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה. אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי וְאִם נִטְמֵאתִי יָבוֹאוּ בִי. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר 12a אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטַּמֵּא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמן על האלה. שמקבלת עליה ואמן כו' ולכך הוצרכה לכפול:
שלא שטיתי ארוסה ונשואה. ע''י גילגול שבועה הוא שמגלגל עליה זנות של אירוסין ואע''פ שלא היה בו קינוי וסתירה וכדאמר בגמ' דמכאן לגילגול שבועה מן התורה:
שומרת יבם וכנוסה. אם היתה יבמתו וכנסה וקנא לה ונסתר' מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיא שומרת יבם ובגמ' מפרש לה:
אמן שלא נטמאתי כו'. פירושא קמפרש לה לאמן על האלה אמן על השבועה וה''ק אמן שלא נטמאתי הוא אמן על השבועה שהשביעה הכהן משביע אני עליך שלא נטמאת ואם נטמאתי יבואו בי היינו קבלת האלה שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו בך כל הקללות הללו:
אמן שלא אטמא. כדמפרש בגמ' שאם תטמא לאחר זמן המים מערערין אותה:
מְנַיִין לָֽמְדוּ לְגִילְגּוּל שְׁבוּעָה. מִסּוֹטָה. וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמֵן עִם אִישׁ זֶה. אָמֵן עִם אִישׁ אַחֵר. עַד כְּדוֹן דְּבָרִים שֶׁהוּא רָאוּי לְהַשְׁבִּיעַ. דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַשְׁבִּיעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה. אֲרוּסָה וְשׁוֹמרֶת יָבָם רָאוּי הוּא לְהִישְּׁבַע. וְתֵימַר מְגַלְגְּלִין. וְהָכָא מְגַלְגְּלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ותימר. ואפילו הכי אמרת דמגלגלין וה''נ למדנו מכאן דמגלגלין אפי' דברים שאינו ראוי להשביע עליהן:
נישמעינה. לזה מן הדא דקתני ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע עליהן בתמיה דהא תנן לקמן פ''ד ארוסה ושומרת יבם לא שותות:
דברים שאינו ראוי להשביע. בפני עצמן כגון עבדים שטרות וקרקעות מנין:
עד כדון. עד כאן לא שמענו מכאן שמגלגלים אלא דברים שהוא ראוי להשביע עליהן בפני עצמו דהרי אם היה מקנא לה מזה האיש אחר הי' ראוי להשביע עליה:
מסוטה. דמגלגלין עליה מאיש אחר אע''פ שלא קינא אותה ממנו:
מנין למדו לגילגול שבועה. מן התורה:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַה זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. הֲווֹ בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. [מַה] זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה נִיחָא. מָּאן דָּמַר. זוֹ בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד. לְאָלָא וְלִשְׁבוּעָה אֵין אַתְּ לָמֵד. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַה זוֹ בְּאָמֵן וְאָמֵן. אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. זוֹ בְּאָמֵן וְאָמֵן. וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. הֲווֹ בָּעֵיי מֵימַר. מָּאן דָּמַר. [מַזּוֹ] בְּאָמֵן וְאָמֵן אַף כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. נִיחָא. מָאן דָּמַר. זוֹ בְּאָמֵן וְאָמֵן וְאֵין כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּאָמֵן וְאָמֵן. כְּלוּם לָֽמְדוּ גִילְגּוּל שְׁבוּעָה לֹא מִסּוֹטָה. לְגִילְגּוּל אַתְּ לָמֵד. לְאָמֵן וְאָמֵן אֵין אַתְּ לָמֵד.
Pnei Moshe (non traduit)
אף כל הנשבעין באמן ואמן. דלא ליהוי אמן כשבועה אא''כ ענה שתי פעמים אמן אמן:
מ''ד. אלא למ''ד דאין כל הנשבעין באלה ובשבועה קשיא לגילגול שבועה אתה למד מסוטה ולמה אין אתה למד נמי לאלה בשבועה:
הוו בעיי מימר. היו בני הישיבה רוצין להקשות ע''ז דבשלמא למ''ד אף כל הנשבעין באלה ניחא דלכולא מילתא ילפינן מסוטה:
אף כל הנשבעין. צריכין לקבל עליהן אלה עם השבועה:
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מָאן תַּנָּא שׁוֹמֶרֶת יָבָם. רִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִוּבָה אָמַר. יֵשׁ מִמְזֵר בִּיבָמָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אִילַי. מַה אִיכְפַּת לֵיהּ מַמְזֵר גַּבֵּי קִינּוּי. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. 12b נִמְנוּ שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה זְקֵינִים. מְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ הֲוָויָה אֵצֶל אַחֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אוֹ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יַבְּמֵיךְ. אֵינֶהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְהָיָה רִבִּי יַנַּיי מְקַלֵּס לֵיהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלִיזוּ מֵעֵינֶיךָ. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בָּתַר כָּל אִילֵּין פְּסוּקֵי קִילּוּסַייָא יָכִיל הוּא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. יֵשׁ מַמְזֵר בִּיבָמָה. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה אִיכְפַּת לֵהּ מַמְזֵר גַּבֵּי [קִינּוּי]. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינָת. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ. רַבָּנִן אָֽמְרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. בְּגִין דְּתַנִינָן. זֶה הַכְּלָל. כָּל שֶׁתִּיבָּעֵל וְלֹא תְהֵא אֲסוּרָה לוֹ לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בגין דתנינן כו'. ע''כ לאו לתירוצא מיתפרשא אלא קושי' אחריתא היא שהקשו על ר' לעזר דקס''ד דמותרת לביתה לכ''ע קאמר ואפילו אליבא דר''ע א''כ קשה מאן תני הדא מתני'. לא רבנן ולא. ר''ע שהרי שנינו בזה הכלל דאם לא היתה אסורה לא היה מתנה עמה וברישא קתני נמי שומרת יבם דמתנה בהדה:
רבנין אמרין. האי קושיא בשם ר' מנא דלא כן אמר ר' יעקב בשם ר' לעזר בריש פ''ב דיבמות שומרת יבם שמתה מותר באמה דלא אלימא זיקתה למיהוי כארוסה ותהא אמה אסורה משום חמותו וכדמפ' התם טעמא זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה דאין זיקה לאחר מיתה דעלמא הא מחיים יש זיקה והכא אמר רבי לעזר מותרת לביתה דאין זיקה אפי' מחיים:
שומרת יבם כו' מותרת לביתה. ליבמה דסבר אין זיקה למיהוי כארוסתו שזינתה:
התורה אמרה כו'. ל''ג הכא ואגב שיטפא דלעיל היא:
ויתביניה. השתא מסיק לקושיא דלדידך מ''ט לא הקשה ג''כ ר' ינאי לר''ל דמה איכפת ממזר גבי קידושין דהרי אפי' לרבנן דאמרי אין ממזר מח''ל קאמרת דמודו ביבמ' דאין קידושין תופסין ביבמה דהויא כערוה והילכך נאסרה עליו אם זינתה אלא ודאי דלא אתיא אלא כר''ע:
בתר כלי כו'. לאחר כל השבח הזה אומר אני דלא מוכחא מידי מהאי מתני' דיכולני לפרש המתני' כר''ע דאמר יש ממזר ביבמה ואין קידושין תופסין בח''ל:
לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת. דכיון דהשתא לא תפסי בה קידושין לקמיה נמי לא תפסי בה:
ולא מתניתא היא. ומאי קאמר נמנו דמשמע שהן דרשו מהמקרא זה:
נמנו שלשים כו'. כמפורש ביבמות שם:
א''ר שמי כו'. כלו' דמתמה על דמקשי ליה מה איכפת כו' דאפילו רבנן מודו בהא והא אשכחן דלא מדייק ר' ינאי כן כדלקמן:
מה איכפת לי' ממזר גבי קינוי. דמה שייך ממזר להכא ואפילו לרבנן דאמרי אין ממזר ביבמה גבי קינוי מודו דמתנה עלה דהתירה אמרה וקנא את אשתו ואפילו מקצת אשתו דזקוקה לו כאשתו ומאת אשתו קדריש וכלומר דמרבינן לשומרת יבם דמתנה עמה ע''י גילגול דלקנא לה בעוד שהיא שומרת יבם אי אפשר דקדמה שכיבת הבועל היא:
ר''ע היא. דלטעמיה אזיל דאמר בפ''ק. דיבמות דיש ממזר ביבמה והה''ד דס''ל אם זינתה אסורה ליבמה דחד טעמא להו כדפרישית שם והילכך מתנה בהדה כדתנן לקמן זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה:
מאן תנא שומרת יבם. במתני' דמתנה עלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source